Skip to main content

אז.... מה הנזק?



ספוילר: פוסט זה אינו פוסט על חיסונים.

ובכל זאת, נתחיל במטאפורה מעולם הטיפולים הרפואיים (במקרה...)

כל מי שעבר טיפולים במחלה קשה יודע שנזקי הטיפולים על הגוף ובעיקר על הנפש קשים, קשים מאוד. יש יאמרו (לא אני, מנסיוני האישי): יותר מנזקי המחלה.

בדרך כלל, אם לא תמיד - זה שווה את זה.

ובכל זאת ישנם חולים שמעדיפים להמנע מטיפולים. לא בזה הנושא. 

כך או כך חשוב, כשאנו מציגים או מנתחים טיפול שעברנו או נעבור, לקחת בחשבון את נזקיו לצד תועלתו. 

חשוב הדבר עוד יותר כאשר מדובר בטיפול שהכלל מחשיב כטריויאלי. 


אם אנו, כמיעוט, מרגישים שהטיפול קשה עלינו לנתח  את נזקיו כדי שכל מי שעומד לפניו יחליט על בסיס נסיוננו ולא על בסעס האמונה הקולקטיבית שהינה לעיתים מוטה ולעיתים אף שגוייה.

בהמשך אמנה את נזקי הטיפול של החברה הישראלית במשבר הקורונה. אנסה להמנע מלאמר אם זה שווה את זה, לפחות לא בפוסט זה.

אנסה גם להמנע מויכוחים על מספרים, איני הלמ״ס איני מתיימר להיות, בעיקר מפאת מחסור בנתונים. 

אמנה רק נזקים שצריך להיות ממש בר אמונה גדולה כדי לחשוב שאינם נזקים בוטים, כאלו שבהנתן ההחלטות שהתקבלו-  לא ניתן לדמיין עולם בו הנזקים האלו לא בטוח התרחשו.

במילים אחרות - נזקים מתבקשים שכולנו ראינו במו עינינו.

אקפיד לאמר ״החברה״ ולא ״המדינה״ או ״התקשורת״ - ארחיב מדוע בפוסט אחר אבל בקצרה אומר שהחברה, לזכותה או לחובתה, התגייסה כאחת עם החלטות משרד הבריאות, התקשורת וכל מי שתמך בטיפול המניעתי

ובכן אלו הנזקים בראייתי.

סגרים ובידודים:

  • עסקים עצמאיים שסומכים על לקוחות שמגיעים בפניהם ולא ברשת ספגו מכה קשה לכיס ולמוניטין בדמות איבוד עסקאות ואיבוד רציפות פניה מצד לקוחות. יתירה מכך: דווקא עסקים גדולים מאוד להם מחלקות משפטיות משופשפות שיודעות הרבה יותר טוב כיצד לאפשר להם להשאר פתוחים למרות התקנות האמירו מעל עסקים קטנים שנאלצו בהעדר ידע פשוט - לסגור
  • רבים מאותם בעלי עסקים מעלה ורבים מבני הקהילה בכלל - בילו בבית במקום בחוץ. בילוי  בבית יותר מהרגיל מלווה ברבים מהמקרים בדכאון או קושי עם כך שהעסק סגור. יש לצפות שהאלימות בבתים, שגם ככה גואה, אף החמירה. בתי בהם כבר הייתה אלימות הפכו לסיוט.
  • שנה״ל של ילדינו הייתה מרוטשת. הם ראו את מורתם רבות דרך הזום (מסך) ונמנע מהם קשר ישיר לחבריהם. הילדים נאלצו להתמודד עם מערכת חינוך מזגזגת ולהיות מבולבלים מאוד לגבי רציפות שנה״ל 
  • הילדים בילו בבתים את כל שעותיהם. מול המסכים. קשה להאמין שילדים לא השמינו בתקופת הסגר, השמנת ילדים היא אחת מהמחלות הכי קשות שפוקדות את הדור הצעיר. נתנןו למחלה זו רוח גבית אדירה. 
  • נטיות לחרדה (ולהתאבדות ככה״נ). לא קל להיות בחרדה. לדאבוננו, גם כך מדינת ישראל מלאה בחרדה. הלומי קרב , נפגעי טרור, פחד מהאויב האיראני, קושי עם יוקר המחיה לא חסר פה. הישארות בין 4 קירות מחמיר את המצב לחרדים לפרנסתם ובכלל
  • המנעות מקבלת טיפול רפואי בשל סגר או כי בביה״ח מדווח על מגיפה בין קירותיו. הכרזה על מצב חירום ועל ממדי המגיפה גרם לרבים (כולל אותי) להמנע מטיפולים רפואיים חשובים ביותר ולדחות אותם לעיתים למועד לא ידוע
  • שירותים ממשלתיים בסיסיים כמו משרד הפנים נפגעו קשות בשל חוסר קבלת קהל
  • ריחוק חברתי כהוראה מלמעלה, על כל המשתמע מכך. 
  • הפעלת השב״כ במעקב אחרי מפירי בידוד. זהו לא סממן של משטר חופשי, זה נורא
  • סגירת השמים והגבלת חופש התנועה בכלל.
  • שינוי אידיאלים אלטרואיסטים של אנשים: אנשים ששנים לא השתמשו בחד״פ מתוך רצון לשמור על הסביבה פתאום הרגישו בנוח להחליף 4 מסיכות ביום מתוך פחד מהמגיפה. אנשים שהרגישו בנוח לדבר עם זרים ולתת עזרה כבר לא התקרבו מפחד מהמגיפה. הפחד והחרדה נתנו לנו מנדט להיות אדם לאדם זאב ולפשוט מעלינו את הערכים שלנו. פחד וחרדה הם עידוד מאוד חזק להתנערות מערכים עיליים ולחזרה לערכים יותר בסיסיים ומיידיים. 
  • בעיות בסיסיות ביותר באופן יישום הדמוקרטיה: המדינה נמצאת כבר למעלה משנה תחת חוקי״חירום״ למעלה מ70 תקנות לשעת חירום תוקננו (יותר מכל מלחמה ממלחמות ישראל גם יחד), תיקי הקורונה נסגרו ל30 שנה. מאפיינים של משטר צבאי אפל תחת חסות הקורונה 

 חיסונים

  • שסע, פלגנות והסתה על רקע מחלוקת החיסונים. לקרוא או אפילו לרמוז אודות אדם או לציבור שלם ״מפיצי מחלות״ זה לא עניין של מה בכך. על מה אני מבסס את הטיעון שכך קראו לציבור שלם? אם רק לחלק מהציבור מרשים להכנס למופע תרבות (התו הירוק) באמתלה שהציבור השני מסכן אותו שהרי די ברור שהציבור ממנו נמנע להכנס הוא ״מפיץ מחלות״
  • אפליה מוסדית ואפליה בעסקים פרטיים על רקע בחירה רפואית: התו הירוק הינו מפלה, איך שלא תסובבו את זה. לחלק מותר לחלק אסור. האם מותר להפלות על רקע פחד ממפיצי מחלות? זו שאלה שאענה בפוסט אחר. עניתי חלקית פה
  • תופעות לוואי של החיסונים: גם התומך הנלהב ביותר של הטיפול הרפואי שהושט פה לא יוכל להתכחש שלכל תרופה יש תופעות לוואי. קל וחומר לטיפול חדשני שפותח במשך פחות משנה כדי להספיק ולקבל  אישור ״חירום״ובכך להסתוות לטיפול ותיק ולגיטימי. רבים ממני כבר נו בנושא תועות הלוואי, עד כמה חמורות התופעות לא רלוונטי מענייני דיון, אני שם את זה פה בעיקר כי תופעות הלוואי קיימות מטבע המציאות ואינן ידועות עד הסוף מטבע טבעה של החדשנות וכפועל יוצא איני מוכן להבין כיצד ניתן להתייחס למישהו שבוחר להמנע מהטיפול כמשוגע או כחריג. 
  • רבים מהמתחסנים בחרו לעשות זאת מתוך העידוד הממשלתי או בדמות זכויות אותן יקבלו או בדמות ההקלה אותה יחושו כשירד להם אות הקין מעל הראש. מדוע אני טוען טיעון כה חד ללא הוכחה? תחשבו על זה : הייתכן עולם בו רק למתחסנים מותר להכנס, בין השאר, למופעי תרבות  ואין זו  השפעה אדירה על החלטת הציבור האם להתחסן? אשמח לשמוע ממישהו שחושב שהתשובה היא לא. יש בכך טעם לפגם. 


Comments

Popular posts from this blog

אז.... מה הנזק ? (3)

בפוסט קודם  מניתי בהרחבה אודות נזקי אופן הטיפול במגיפת COVID-19 במדינת ישראל. פוסט אחרי זה ציינתי שחשוב לא להתבלבל בין נזקי המגיפה לנזקי הטיפול בה. כעת אשלים את התמונה ואקדיש פוסט זה למניית הנזקים מהמגיפה עצמה - נזקים מחוייבי המציאות, כאלו שאינם תלויים בטיפול. זהו אתגר מעט קשה שכן זה דורש ממני לשחק ב״מה היה לולא״ כי עליי לנסות להתעלם מהטיפול במגיפה אותו אנו מכירים ושבהחלט השפיע על יכולת הבנת התמונה. כדי להתמודד עם העיה הזו, ניתן לצפות מה קרה במדינות אחרות בהן הטיפול היה אחר, אך זה יכניס אותנו לבעיה סטטיסטית לא פשוטה ולבלתי פתירה - שכן כל מדינה היא שונה מאוד גם בהרכב האוכלוסיה וגם באיכות מערכת הבריאות הציבורית ולכן אינה בהכרח ברת השוואה. בנושא רק אוסיף לציין שיש הבל מאוד גדול בין מה שאכן אירע בלא מעט מדינות לבין אופן הסיקור ומה היה נראה בתקשורת, ולא אוסיף כי כאמור -  לא זה נושא הפוסט, לא הפוסט הזה לפחות. נתחיל אם כך: נזק ראשון וברור הוא חולי. חולי קשה שנגרם ממגיפה חדשה, מדבקת ביותר, שאופן הטיפול בה אינו מוכר. חולי לעיתים קשה, עד כדי נזק בלתי הפיך ואף מוות.. כאשר מגיפה היא מבדק...

למה לממן סוכן??? נו באמת...

או: למה לא כדאי לפחד מ ״לצאת פראייר״ כולנו מכירים את סדרת הפרסומות המצחיקה מאוד של חברת ביטוח גדולה כלשהי ובכיכובה של שני כהן הנהדרת עם הסלוגן הלא כל כך נהדר ״למה לממן סוכן״. נשאלת באמת השאלה - למה? בפוסט זה אנסה לשכנע אתכם שעצם השאלה מוצגת בצורה שהיא כביכול רטורית אך למעשה - מושתתת על סט ערכים קלוקל ורלוונטי למי שהחליט שנפשו חפצה בביטוח אסביר: תחילה, וללא קשר ישיר לשאלה שבנדון נשים משהו בנאלי על השולחן: עצם העובדה שמישהו מצחיק אותנו, ושני כהן היא כזו - היא קורעת, לא הופך אותו לצודק.  אחרי הכל - אותי פעם הצחיק דודו טופז עם האורנג׳דה.  כשהייתי ילד אדי מרפי הצחיק אותי מאוד מאוד בסטנאפ שוביניסטי מאוד מאוד - שבטח לא כל מה שאמר היה בו אפילו טיפת אמת. ג׳רי סיינפלד אמר פעם באחד הסקצ׳ים שלו שהאמרה השגורה: ״בכל בדיחה יש גרעין של אמת״ היא אמרה בלתי נכונה (ואז המשיך וציטט כהוכחה בדיחה עם עוגת גבינה). כאשר ההומור הוא לגלגני, זה אף חמור מכך: באמצעות לעג מנסים לרמוז לנו שעדיף להיות מאלו ש״צוחקים״ מאשר מאלו ש"צוחקים עליהם״. העחיחה מלגלגת על סוכני הביטוח בקוראה להם ״שוקה״ ואף מלגלגת על המשרד ...

אז... מה עושים (5)?

  במקום לשפוך כסף על חרדה מיובאת מחו״ל, בונים בתי חולים. מלא. שופכים כסף על מערכת הבריאות. אין בזה כדי לתקן את כל העוולות שמניתי בארבעת הפוסטים   האחרונים אני שב הוא מדגיש  אין בזה די  ֿ, אך אם יש משהו, וברור לכל מי שקורא בלוג זה שדעתי היא שמה שהיה צריך לשעות הרבה יותר קרובה ל״כלום״ מאשר למה שעשו. ובכל זאת: מה שאפשר היה לעשות זה זה:  להשקיע כסף במערכת הבריאות במקום לצאת לסגרים יקרים עשרות מונים שהיעילות שלהם מוטלת בספק גם כך.