Skip to main content

למה לממן סוכן??? נו באמת...

או: למה לא כדאי לפחד מ ״לצאת פראייר״


כולנו מכירים את סדרת הפרסומות המצחיקה מאוד של חברת ביטוח גדולה כלשהי ובכיכובה של שני כהן הנהדרת עם הסלוגן הלא כל כך נהדר ״למה לממן סוכן״.

נשאלת באמת השאלה - למה?

בפוסט זה אנסה לשכנע אתכם שעצם השאלה מוצגת בצורה שהיא כביכול רטורית אך למעשה - מושתתת על סט ערכים קלוקל ורלוונטי למי שהחליט שנפשו חפצה בביטוח

אסביר:

תחילה, וללא קשר ישיר לשאלה שבנדון נשים משהו בנאלי על השולחן: עצם העובדה שמישהו מצחיק אותנו, ושני כהן היא כזו - היא קורעת, לא הופך אותו לצודק. 
אחרי הכל - אותי פעם הצחיק דודו טופז עם האורנג׳דה. 

כשהייתי ילד אדי מרפי הצחיק אותי מאוד מאוד בסטנאפ שוביניסטי מאוד מאוד - שבטח לא כל מה שאמר היה בו אפילו טיפת אמת.

ג׳רי סיינפלד אמר פעם באחד הסקצ׳ים שלו שהאמרה השגורה: ״בכל בדיחה יש גרעין של אמת״ היא אמרה בלתי נכונה (ואז המשיך וציטט כהוכחה בדיחה עם עוגת גבינה).

כאשר ההומור הוא לגלגני, זה אף חמור מכך: באמצעות לעג מנסים לרמוז לנו שעדיף להיות מאלו ש״צוחקים״ מאשר מאלו ש"צוחקים עליהם״. העחיחה מלגלגת על סוכני הביטוח בקוראה להם ״שוקה״ ואף מלגלגת על המשרד הביתי שלהם שאינו מפואר כמו זה של חברות הביטוח הגדולות, ושיש לו מזכירה שלומיאלית (כהן עצמה), כי הרי ברור שזה מה שחשוב: חדר ההמתנה.

אמשיך לעצם העניין האבסורדי: הפניה לקמצן שבתוכנו שמפחד ״לצאת פראייר״ כי שילם לסוכן (״מימן" אותו) היא בדיוק אבל בדיוק ההפך ממה שאדם מחפש (או לפחות אמור לחפש אם עיניו בראשו) כשהוא פונה לביטוח: לא ״לחסוך היום״. נהפוכו: לשלם היום כדי לקבל מחר - כשיארע מקרה ביטוחי. 

אני לא תמים: ברור שאפשר לחפש תמיד דיל ביטוח טוב יותר כי אחרי הכל עסקת ביטוח היא עסקה מימונית לכל ד ר. אבל - ויש אבל: מה מציעה פה חברת הביטוח המפרסמת את השירות הנפלא שיעזור לנו להמנע מלממן סוכן?

היא מציעה שירות ממש גאוני: במקום לשלם לאדם שייצג אותך מולם - לסמוך עליהם שהם ייצגו אותך מולם. מישהו מריח ניגוד אינטרסטים? האם מישהו מהצופים בפרסומת ישקול להגן על עצמו מתביעה באמצעות עו״ד שהתובע ממנה לו?

גאוני, זה שה״מקובלים״ עושים, אלו שלא צוחקים עליהם שהם פראיירים שממנים סוכנים.

לסיכום: בביטוח אנו משלמים כדי לקבל שירות שמעצם הגדרתו נקבל עליו תמורה רק במקרה אסון (או אירוע ביטוי קל יותר). כמה קל וכמה ציני לפנות לקמצן שבנו. אבל גם כמה בלתי מייצג את עצם הרעיון הביטוחי מיסודו. 

אני לא אומר שסוכני ביטוח הם הפתרון להכל - רבים מהם גם ככה עובדים בחברות בת של חברות הביטוח הגדולות, אני רק אומר שלפנות לקמצן שבנו בנושא של ביטוח זה אולי מצחיק ומשרת את החברות הגדולות אבל לא הגיוני מצידנו להאמין לזה.

ואפילו לא נכנסתי לזה שמנסים למכור לנו בכל הרבה תחומים  שירותים אוטומטיים מבוססי AI וצ׳אטבוטים בלתי מתפקדים במקום שירות אישי שמתפקד שאנחנו צריכים ״לממן״. מי שעינה חדה תשים לב שיש קשר בין השניים. לא נכנסתי לזה בפוסט הזה.

Comments

Popular posts from this blog

אז... מה עושים (5)?

  במקום לשפוך כסף על חרדה מיובאת מחו״ל, בונים בתי חולים. מלא. שופכים כסף על מערכת הבריאות. אין בזה כדי לתקן את כל העוולות שמניתי בארבעת הפוסטים   האחרונים אני שב הוא מדגיש  אין בזה די  ֿ, אך אם יש משהו, וברור לכל מי שקורא בלוג זה שדעתי היא שמה שהיה צריך לשעות הרבה יותר קרובה ל״כלום״ מאשר למה שעשו. ובכל זאת: מה שאפשר היה לעשות זה זה:  להשקיע כסף במערכת הבריאות במקום לצאת לסגרים יקרים עשרות מונים שהיעילות שלהם מוטלת בספק גם כך.

אז... מה הנזק? (4) או: מעגל הנשרים

 כעת, משמניתי את נזקי הטיפול במגיפת הקורונה, מניתי את נזקי המגיפה עצמה ועמדתי על הבלבול בינהם אני מתפנה להצהיר את דעתי הבוטה. (בטרם זאת אבקש מכל מי שממשיך, לקרוא את שלושת הפוסטים הקודמים בסדרה - הלינקים ממש במשפט הקודם): זה לא היה שווה את זה לא רק שזה לא היה שווה את זה, אין בויכוח הזה כל צורך במספרים.  אבל המספרים ישנם - לא כעת, כעת נעסוק בפילוסופיה.  עוד תגיע העת. רבים כבר הציגו אותם בצורה מאוד משכנעת, אני אציג אותם ממש בפוסטים הקרובים הדיון על מספרים הוא דיון סרק שגורר את כולנו למלחמות על הנתונים ומרחיק אותנו מדיון איכותי על בשביל מה אנחנו חיים פה. הבקשה למספרים בויכוח הוא כמו לבקש קוארדינטות GPS מספריות כדי להבין שאבדת כשאתה כבר עמוק במדבר ונשרים חגים מעל ראשך .  לשם כך לא אכנס למספרים, במקום זאת - אצביע על הנשרים, הם בולטים וזועקים. נשר ראשון: המגיפה הינה סטטיסטית ופוגעת בחלק חסום ולא עצום מהאוכלוסיה - גם לפי ההערכות הכי פסימיות, עמן אני כמוןבן לא מסכים וקורא להן הערכות יתר - זו אינה מגיפה שמביאה עמה אפוקליפסה משנה מציאות. לראייה - ציבורים שלמים שלא הקפידו כלל...

כולם אוהבים הספונג׳ה. או: "זבנג וגמרנו, האמנם" (?)

  בשנה האחרונה היימו עדים לאשליה שהציבור חי בו שלמגיפה ישנה נושנה (SARS) יש פתרון קסם.  תחילה הייתה אשליה שאם רק נחזיק עוד קצת זמן בסגר הקורונה תיעלם מחיינו והתוצאות היו הרסניות . אפפה אותנו התחושה ש״כולנו סובלים בשביל כולנו״. ה סבל והאיפוק יביא את המגיפה לסיומה ונחזור למה שהיה קודם. רק סבל מתמשך של כולנו וקריסת בתי עסק ו הקרבה  תביא את הנחמה. ספונג׳ה עם הופעת החיסון נוצרה האשליה שיש לחסן את  כל כל כל  האוכלוסיה ורק כך תיעלם המגיפה. Every last one of you. ספונג׳ה. מעל כל האשליה הזו חולשת האשליה שדברים יחזרו לקדמותם, שאנשים יחזרו למות פחות.  אבל המציאות היא הרבה יותר מורכבת - המציאות היא שהחולי הוא חלק מהחיים. לא נצליח למגר חולי באשר הוא אם רק ״נתאמץ ממש חזק״. אין לנו ברירה אלא לקבלו כresident במצודתנו. אדם שפגש מחלה כרונית נאלץ לקבל זאת, אם יילחם חזק מדי הוא פשוט לא יחיה.  חברה שפגשה מגיפה נאלצת לקבל זאת, אם היא תלחם חזר מדי היא פשוט לא תחיה. אז מה עושים? בגדול - סוג של כלום. בקטן - לומדים להתרגל לעבודה שאין הרבה מה לעשות ועשיית כלום היא בהחלט אופציה ...