Skip to main content

שנים עשר כללים ראשונים לשלווה בעידן האפליקציות

פותח את הכתיבה בבלוג בסדרת פוסטים בנושא לא פוליטי ולא מעורר יותר מדי מחלוקת: סגנון חיים ולצורך כך אספתי 12 כללים להתנהלות בחיים מול העולם הדיגיטלי שעמידה בהם יכולה לעזור לשמור על שלווה מנסיוני. נוסח בלשון נקבה אך פונה בעיקר לגברים ובעיקר לנשים (סופר-פוזיציה פיסיקלית כזו). על כל כלל אכתוב פוסט בשבועות הקרובים. לתגובותכם אודה.
  • אל תצלמי כל רגע בחיים רק כדי ״לשמר״ אותו, זה כמו לשמור ג׳אנק בבוידעם. הזמן שלוקח לשלוף את המצלמה הוא בדיוק הזמן שלוקח לרגע להתפספס.
  • אל תגגלי (Google) כל פרט שאינך יודעת, זה כמו לאגור ג׳אנק במוח. כלל זה כולל שירים, סרטים ובעיקר סתם סרטים. הזמן שלוקח לגגל הוא בדיוק הזמן בו אפשר לחשוב טיפה על הנפלאות שבלא לדעת את הפרט.
  • אל תצרכי תכנים תוך גלילה (Scroll) אין סופית בין תכנים מהרשתות החברתיות. זה מכאיב בעין, באגודל ומטיס זמן לפח.
  • אל תאמיני לשום דבר שרשום ברשתות החברתיות יותר משאת מאמינה לפשקווילים שמודבקים על הקיר במאה שערים או לפרסומת למכשיר חדשני. אלו שקרים במסווה של אמת. כלל זה חזק שבעתיים לדברים מפחידים (שזה בעצם 90 אחוז מהפרטים).
  • כבי את כל הנוטיפיקציות של כל האפליקציות בסמארטפון.
  • עזבי את כל קבוצות הווטסאפ ושמרי רק תקשורת אחד-לאחד בווטסאפ. קל וחומר קבוצות מזבלות
  • מצאי אסופה של פעילויות ואפליקציות תואמות בטלפון שמשרתות אותך על פני כאלו שאת משרתת אותן. דוגמא לכאלו הן עבודה (פרנסה) יעילה יותר, תיעוד מחשבות, יצירה, מוסיקה, תרגול גופני, תיוק מסמכים, עבודה מול הבנק והרשויות, משחקים שאינם ממכרים.
  • המנעי מאפליקציות של רשתות קמעוניות. זה הכרטיס חבר / אשראי ממותג של שנות הסמארטפון
  • העדיפי אפליקציות שעולות (מעט) כסף על פני חינמיות.
  • קני שעון יד במקום להסתכל תמיד בטלפון.
  • האהוב עליי: אל תנחי את הילדים להשתמש באפליקציות ש״חוסכות זמן״. הם טרם נכנסו לשלב בחיים בו חוסכים זמן. עדיף לך שכל מה שהם עושים הם יעשו לא באפליקציות ולא בטלפון ובטח ובטח שלא ביעילות, שייקחו את הזמן, זה באמת עדיף לך
  • אין כזה דבר בלאק פריידי. וגם לא אמאזון דיי

Comments

  1. ברור אני מקווה מקריאת הפוסא שאיני עומד ולו באחד מהם

    ReplyDelete

Post a Comment

Popular posts from this blog

אז.... מה הנזק ? (2) או: הביצה, התרנגולת ‏והבלבול

בפוסט הקודם מניתי את נזקי מסע הטיפול המניעתי של החברה במגיפת הקורונה. בפוסט זה ארצה להדגיש נקודה חשובה: הנזקים שמניתי נתפשים בקרב הציבור כ"נזקי המגיפה" אך למעשה הם נזקי הטיפול. מדוע כה חשוב לעמוד על ההבדל?  התשובה לכך ברורה: רק כך אפשר לבדוק האם הטיפול היה "שווה את זה". במילים אחרות, אם כחברה אנו נוהגים באופן שהנזק שהוא גורם אינו עולה על התועלת. לא בכך עוסק פוסט זה. פה אני רק מדגיש: אין להתבלבל בין נזקי המגיפה לנזקי הטיפול לדוגמא: מי שאיבד פרנסה וישב בבידוד "בגלל הקורונה" למעשה ישב בבית ואיבד פרנסה "פרנסה בגלל הטיפול. הבלול נגרם כאשר מניחים שהטיפול הוא כרח המציאות. לדוגמא: כעת משכל הציבור התחסן הצלחת החיסון נחגגת בכל שכולם ללא מסיכות. פה הבלבול הו עצום וכפול ומכופל. תחילה, המסיכות הן חלק מהטיפול ולא חלק מהמגיפה, כלומר אין ביכולתו של החיסון לשנות את עצם הגזירה שיש לחבוש מסיכות. ומהכיוון השני: אין בעצם כך שלציבור יש תחושת ביטחון מוגברת כדי להציג את הצלחת מבצע החיסונים. יקומו אנשים כדוגמתי ויאמרו שמעולם לא היה באמת צורך במסיכות וניתן להתווכח...

אז.... מה הנזק ? (3)

בפוסט קודם  מניתי בהרחבה אודות נזקי אופן הטיפול במגיפת COVID-19 במדינת ישראל. פוסט אחרי זה ציינתי שחשוב לא להתבלבל בין נזקי המגיפה לנזקי הטיפול בה. כעת אשלים את התמונה ואקדיש פוסט זה למניית הנזקים מהמגיפה עצמה - נזקים מחוייבי המציאות, כאלו שאינם תלויים בטיפול. זהו אתגר מעט קשה שכן זה דורש ממני לשחק ב״מה היה לולא״ כי עליי לנסות להתעלם מהטיפול במגיפה אותו אנו מכירים ושבהחלט השפיע על יכולת הבנת התמונה. כדי להתמודד עם העיה הזו, ניתן לצפות מה קרה במדינות אחרות בהן הטיפול היה אחר, אך זה יכניס אותנו לבעיה סטטיסטית לא פשוטה ולבלתי פתירה - שכן כל מדינה היא שונה מאוד גם בהרכב האוכלוסיה וגם באיכות מערכת הבריאות הציבורית ולכן אינה בהכרח ברת השוואה. בנושא רק אוסיף לציין שיש הבל מאוד גדול בין מה שאכן אירע בלא מעט מדינות לבין אופן הסיקור ומה היה נראה בתקשורת, ולא אוסיף כי כאמור -  לא זה נושא הפוסט, לא הפוסט הזה לפחות. נתחיל אם כך: נזק ראשון וברור הוא חולי. חולי קשה שנגרם ממגיפה חדשה, מדבקת ביותר, שאופן הטיפול בה אינו מוכר. חולי לעיתים קשה, עד כדי נזק בלתי הפיך ואף מוות.. כאשר מגיפה היא מבדק...

אז... מה הנזק? (4) או: מעגל הנשרים

 כעת, משמניתי את נזקי הטיפול במגיפת הקורונה, מניתי את נזקי המגיפה עצמה ועמדתי על הבלבול בינהם אני מתפנה להצהיר את דעתי הבוטה. (בטרם זאת אבקש מכל מי שממשיך, לקרוא את שלושת הפוסטים הקודמים בסדרה - הלינקים ממש במשפט הקודם): זה לא היה שווה את זה לא רק שזה לא היה שווה את זה, אין בויכוח הזה כל צורך במספרים.  אבל המספרים ישנם - לא כעת, כעת נעסוק בפילוסופיה.  עוד תגיע העת. רבים כבר הציגו אותם בצורה מאוד משכנעת, אני אציג אותם ממש בפוסטים הקרובים הדיון על מספרים הוא דיון סרק שגורר את כולנו למלחמות על הנתונים ומרחיק אותנו מדיון איכותי על בשביל מה אנחנו חיים פה. הבקשה למספרים בויכוח הוא כמו לבקש קוארדינטות GPS מספריות כדי להבין שאבדת כשאתה כבר עמוק במדבר ונשרים חגים מעל ראשך .  לשם כך לא אכנס למספרים, במקום זאת - אצביע על הנשרים, הם בולטים וזועקים. נשר ראשון: המגיפה הינה סטטיסטית ופוגעת בחלק חסום ולא עצום מהאוכלוסיה - גם לפי ההערכות הכי פסימיות, עמן אני כמוןבן לא מסכים וקורא להן הערכות יתר - זו אינה מגיפה שמביאה עמה אפוקליפסה משנה מציאות. לראייה - ציבורים שלמים שלא הקפידו כלל...